מֹאזְנַיִם

הָיְתָה אֵשׁ
וְכָעֵת הִיא פָּסְקָה.
הַמֶּמְשָׁלָה הוֹדִיעָה שֶׁיֵּשׁ הַפְסָקָה
וּבְאֵין אֵשׁ אֶפְשָׁר לָלֶכֶת לָעֲבוֹדָה,
וְהָאֲנָשִׁים הָלְכוּ לָעֲבוֹדָה וּבֶאֱמֶת
לֹא הָיְתָה אֵשׁ בָּעֲבוֹדָה.
הֵם הָלְכוּ לְסִדּוּרִים וְלֹא הָיְתָה אֵשׁ
בַּסִּדּוּרִים.
הָאֲנָשִׁים פָּנוּ זֶה לְזֶה בָּרְחוֹב וְאָמְרוּ
פָּסְקָה הָאֵשׁ, פָּסְקָה הָאֵשׁ,
כַּמָּה טוֹב שֶׁפָּסְקָה,
הֵם אָמְרוּ וְגַם הִתְכַּוְּנוּ, בֶּאֱמֶת טוֹב יוֹתֵר
בְּלִי הָאֵשׁ הַמַּבְעִיתָה,
רַק שֶׁמִּכָּל דָּבָר יָצָא לָהֶם עָשָׁן,
בְּכָל דָּבָר רָאוּ אֵשׁ שֶׁכָּבְתָה,
וְגַחֶלֶת בָּעֲרָה לָהֶם בַּבֶּטֶן,
הֵם לֹא הֵבִינוּ מָה לָחֲשָׁה אֲבָל

זֶה הָיָה כָּל כָּךְ חַם
וְהֵם הִרְגִּישׁוּ שֶׁזֶּה תֶּכֶף
שׁוּב מִתְלַקֵּחַ.