בגיליון הנוכחי והאחרון שערכתי בקדנציה מרתקת זו, כותבים וכותבות עכשוויים התמודדו עם הכותרת ״מכתב לאב״ – אב רוחני, אב תנ״כי, אב ספרותי, אב נעדר, אב נוכח, אב שיש למרוד בו, ואב גשמי וקונקרטי. לצידם בחרנו לפרסם יצירות חופשיות שאינן מתכתבות עם הכותרת באופן ישיר, וחלקן כתנועת נגד משלימה, פונות דווקא לאם פנימית או חיצונית. אך ברוחן כלל היצירות בגיליון זה מנסות לשאת עיניים אל עבר מתחם ספרותי נהיר, בעל מצפן ומודל. ואולי מממשות בכוונה זו את האיזון שאליו שאף ביאליק: מרחב בו ניתן להתווכח על כל נושא, אך להסכים על חשיבותה של הספרות.

זידאן, שיפוצניק בן 17 מבסמת טבעון, יושב בחצר שלנו. מה הסיפור של העיניים שלך, שואל. מה אתה רוצה ממני, שאלתי בחזרה, מהדק את משקפי השמש על אישוניי. וממשיך: נעים לך שאני שואל על הקרחת שלך? אנו שותים קפה. זידאן מגלגל גולדן וירג'יניה. הוא מספר לי שלאבא שלו יש משהו שנראה כמו זבוב בעין והוא קרא על זה בצ'אט ג'י פי טי ונבהל לדעת שזה סימן להתחלה של דמנציה.

לא הייתה מכשפה או מיסטיקנית שמרב לא הגיעה אליה במאמצים להשיג את אהבת בעלה.

עורכת הדין לענייני גירושים מרב עמי־אור (את "אור" ייבאה מהבעל) ידעה היטב כיצד נראית אהבה ואיך אנשים איבדו את הראש בגללה אך היא מעולם לא נטלה חלק במופע הזה. תמיד צופה מהצד – מנחה את לקוחותיה כיצד לנצל את נקודת תורפת האהבה ובכך להשיג עוד נקודות זכות בבית המשפט, נקודות שיתורגמו למשמורות, לבתים, לרכבים ולקרנות השתלמות שנצברו עד הון עתק.

אני רוצה לכתוב מכתב לאבי.

רצוני הגיוני, לא רק מאחר שאני בנאדם כותב, אלא משום שיש לי היסטוריה ארוכה של התכתבויות עם אבי. הוא עזב את הארץ כשהייתי בת שש, כלומר מאז שלמדתי בעצם לכתוב. כשהוא עזב הוא השאיר לי רק מכתב. הפחדן. במכתב הוא מסביר שנסע, אם כי לא בהחלט לאן, הוא אומר שתמיד הוא יהיה אבא שלי והוא יהיה כאן קושר אותי אליו במילים ובאותות, באהבה ובהבטחות. הוא כותב בקרוב. הוא כותב לנצח. הוא נשבע שזה רק רגע בזמן, קרע במרחב. מייד הוא שב. אני בת השש מאמינה לו. אני בת השש נאחזת במכתב, המילה היא גלגל הצלה.

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / רוי יהב יקיצַת אַתָּה מִתְעוֹרֵר נֹכַח עֲקִיצַת יַּתּוּשׁ, מְגָרֵד וּמְקַלֵּל אֶת מַר גּוֹרָלְךָ וּכְבָר מַרְתִּיחַ

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים בשמורת עין אפק, קריית ביאליק / שחר־מריו מרדכי 1. פרא בשדה (פַּנְטוּם) בָּעֶרֶב נָקַשׁ גֶּשֶׁם עַל הַשִּׁמְשָׁה בְּפִנַּת