דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
יוני 2024

לקריאה בפורמט PDF
פידיאף יוני 2024דבר העורכת | גיליון חופש / יוני 2024
בחודשים האחרונים מושג החופש חמק מאיתנו. אותה חירות טבעית, הזכות להחליט מה לעשות עם חיינו, כוסתה בטעם מר של השלכות המלחמה. המילה חופש נצבעת עכשיו בסרטים צהובים ושחורים ומסמלת את החופש שנלקח מאחינו ואחיותינו החטופים לחזור הביתה. את חופש התנועה שנבצר מחיילינו שכעת מגינים עלינו. את החופש היחסי של כל מי שחי בארץ הזאת, ומדבר את שפתה, נושם את תרבותה, לחיות בעולם שפוי יותר, רחוק מאבל. במדינה ללא מלחמה.
שירים / חיה לוי
מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / חיה לוי נדמה לי שאמות נִדְמֶה לִי שֶׁאָמוּתהֲרֵי לִחְיוֹת לָנֶצַח אִי אֶפְשָׁרוְדַוְקָא אֲנִי חָיִיתִי הַרְבֵּה,
ספינה לבנה בים השחור / אורית וולפיילר
משרתת אינה ההגדרה הנכונה לעובדת מנוסה ומדופלמת כמוה ולכן יוצמד לגֶרדה התואר "סוכנת הבית" הוותיקה והנאמנה של משפחת בְּרַאוּן. ככזאת היא כבר לבד יודעת, לפי עונות השנה, מתי משפחת בראון יוצאת לחופשה, לאן, אם הילדים מצטרפים או שהחופשה מיועדת רק להורים, מה צריך לארוז, באילו מזוודות ואיך לנקות בקפידה את המזוודות היקרות מעור עם החומר המיוחד כדי לשוות להן מראה זוהר לכל נסיעה. שני מפעלי הממתקים בבעלותו של ויקטור בראון, אב המשפחה, מאפשרים בקלות שלוש חופשות יקרות בשנה כמו גם דירה מפוארת ברובע השנים עשר, היוקרתי ביותר בבודפשט. כמו גם בית ספר פרטי לשני הילדים, עם דגש על לימודי שפות, כמו גם תופרת פרטית עם הכשרה פריזאית לאשתו אוֹטיליַה, כמו גם מכונית גרמנית עם נהג בשם טיבּוֹר. כל בוקר הוא מסיע את ויקטור למפעל הראשי ושעתיים אחר כך חוזר אל הבית כדי להסיע לשם גם את אוטיליה שמנהלת עבור שני המפעלים את כל ענייני הכספים.
אוטוביוגרפיה פוליטית / מיה מיטב
צה״ל התיר לפרסום, 21 חיילי מילואים נהרגו בתקרית קשה במרכז הרצועה; פורסמו שמות עשרה. מאה ותשעה ימים למלחמת חרדות ישראל. ״חרבות ברזל״. מי ימלל גבורות. חורבות מדינת חרבו-דרבו שמלקקת את פצעיה ומוחה שאריות של הפיכה משטרית, זו שאיימה להפוך אותה לדיקטטורה. מתי נראה את הסוף? את חשה חרדה קיומית, כאב לב, ייאוש, רצון לברוח מכאן, אבל לאן? אפילו האנטישמיות חזרה לאופנה. את בוכה על החטופים והחטופות שנמקים בשבי, על המתים, על החיים שנקטפו, על החיילים יפי התואר. זה היה יכול להיות הבן שלך. זה לא. נ׳ עדיין ישן. את לא ישנת לילה אחד רצוף מזה שלושה חודשים. כבר עשרים שנה את סובלת מהפרעות שינה, ההורמונים והאימהוּת שיבשו את שנתך. בבוקר ראית קשת בענן, זו הפעם השלישית שהופיעה מאז פרוץ המלחמה. את מחפשת סימנים, אבל אין שלום ואין ברית. מאז השבעה באוקטובר המדינה מדממת ואין מרגוע לאף נפש. חמישים שנה אחרי היום ההוא שהפתיע את ישראל ונחשב עד היום למחדל. והנה ההיסטוריה חוזרת. הפתעה! את בגיל המעבר באופן רשמי. גלי חום. יש גל מחאה נגד השתתפות ישראל באירוויזיון. נתניהו ראש ממשלת החורבן. לך לעזה.
הבנאליות של המוות / אסתי ג' חיים
שמונה חברים איבדתי בשנים האחרונות. ארבעה בשנה הזאת. כולם וכולן נפשות קרובות, קבוצת תמיכה קטנה, קביים רגשיים כשהנפש צולעת. תמיד הענקנו זה לזה מתנות חמלה, אהבה והשתתפות. בשמחות, בעצבונות, בטרדות הקטנות והגדולות של החיים האלה, בימים של שגרה, כשטרדות קטנות נראות ענקיות כמו מבעד לעדשות משקפיים שמגדילות את גלגלי העיניים למידה לא הגיונית. בימי אסונות, כאלה שאנו חווים היום, כשאפילו האוויר רועד ואינו מספק הגנה, וכל שנותר הוא לאחוז ביד מי שמבין את כאבנו.
ניסויים בחירות – קריאה בשלושה שירים של דליה פלח / רוני אלדד
כמו למשוררת עצמה, גם לחוויית הקריאה בשיריה אין שם מסוים, והיא בעלת מופע חריג וחד פעמי במכלול השירה העברית. היא חסרת שם כיון שהיא נושאת צירוף חדש ומשוכלל של כמה יסודות גולמיים יחד, שחלקם אף סותרים זה את זה. כך נוצרת מעין מולקולת שיר חדשה, עזה ובלתי יציבה, שאת חלק ממרכיביה ואת פעולתם בגוף השיר, אבקש לזהות כאן ודרך קריאה בשלושה שירים של פלח, לפרק משהו מהמנגנון המשוכלל שמייצר את תחושת הכפילות הזאת. מנגנון שיוצר במעבדה של מדענית חסרת שם ורבת תעוזה, השואפת לחקור את המרחב הלימינאלי שמתקיים בין חירות ובדידות, ובין חשיפה וזרות, ומרחיקה לכת בניסיונותיה לקיים בתוך כל אלה שירה גדולה.
שירים / אודיה רוזנק
מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / אודיה רוזנק אני חוזר לכתוב שירים בלשון זכר אֲנִי מְשׁוֹרֵר יְפֵה עֵינַיִם אוּרִי שְׁמִי. שְׁחֹר
ספרי חופשה / עמרי הרצוג
אין מחסור בספרים המציעים שחרור מעכבות או שמשרטטים אופציית חיים חלופית. כל רומן מציע בדרכו חופש – התארחות בעולם זר, התמסרות לעבודת הדמיון. אבל מחוץ לספרות, אם נודה על האמת, יש מעט מאוד חופש. שעות היממה מנומרות ללא הרף בתביעותיה כפויות הטובה של העבודה: צריך לעמול קשה כדי לשאת את המציאות. יש לעבוד במשרד או במפעל, ומאוחר יותר צריך לעבוד בגידול הילדים ובדאגה לרווחתם. צריך לעבוד על הזוגיות וצריך לעבוד על הגוף. צריך לעבוד על חיי הרוח, שיתעשרו, וצריך לעבוד כדי לשלם את החובות המשפחתיים, החברתיים והכספיים.
שירים / קים מידן
מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / קים מידן אחי הקטן ילד בר חָשְׁבוּ אוֹתָנוּ אִינְדְּיָאנִיּוֹת צַמּוֹת אֲרֻכּוֹת בּוֹהֲקוֹת חוּם אֲדָמָה בָּעֵינַיִם
שירים / סיגל נאור
מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / סיגל נאור זיכרון ערב חתימת הסכם הפרידה בְּשִׂיחַת לַיְלָה בּוֹכִיָּה בִּשְׁנַת 99' אָמַרְתָּ לִי שֶׁאֲנִי
שרלוטה / שולמית אלמוג
מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שַׁרְלוֹטֶה / שולמית אלמוג שַׁרְלוֹטֶה הָיְתָה יַלְדַּת-פֶּלֶא. הִיא בַּת תִּשְׁעִים וְאַרְבַּע הַיּוֹם וְיֵשׁ לָהּ טְרַנְזִיסְטוֹר בַּלֵּב. שׁוּב