דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים

אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל

אפריל 2024

לקריאה בפורמט PDF

פידיאף אפריל 2024

דבר העורכת | גיליון על החברוּת / אפריל 2024

“החברוּת לא ניחנה בדרמטיות הרגשית של הקנאה, בהמתנה החרֵדה של התשוקה, באכזבה הצורבת של הכמיהה, אבל יש בה עומק, הבנה וחופש״ – כך כתבה הסוציולוגית אווה אילוז במסה שהקדישה לחברות בשנת 2016 ושהתפרסמה – כמה אירוני, דווקא לכבוד ולנטיינז דיי – חגם האולטימטיבי של הלא־חברים, הלוא הם המאוהבים.

קראו עוד »

אִיפ, אִיפִי, מה יהיה הסוף / שרון אָס

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים אִיפ, אִיפִי, מה יהיה הסוף / שרון אָס * וּכְשֶׁהִיא מִסְתּוֹבֶבֶת עַל הַצִּיר                                                 הָעִיר (שֶׁהַמְּשׁוֹרֵר מְכַנֶּה

קראו עוד »

פיתילי פיתילו – קריאה מאוחרת במשחק ילדות / יונית נעמן

לרוחב הגב שלי, בפישוק איברים מוטל שלומי. אני מקופלת בתנוחה עוברית, וחם מתחת לשמיכות שזרקו לנו האימהות מלמעלה. שלומי גדול ממני בשלוש שנים ומקשה עליי לנשום, אבל ממילא כל שאיפה מרפרפת אניצי דשא לתוך הנחיריים. צמודה לראש שלי בתנוחת מראה הילדה עם הכינים מהבניין הכחול, ואני מודאגת שוב להידבק. נו, מתי כבר תורי? אני עושה כמיטב היכולת, אבל הכול מדגדג, מגרד ומזיע, ואסור בתכלית לזוז או לצחקק, שמא יגלו אותנו. אנחנו קבוצה אחת, ונגדנו – האחרים.

קראו עוד »

ביקור אצל יואל הופמן / ציבי גבע

יום אחד היא אמרה לי: בשבת ל' נוסעת לבקר את יואל הופמן בצפת, היא הציעה שנצטרף.
קפצתי על ההצעה. הוא היה איש שהרגשתי אליו כמעט הערצה, שתמיד רציתי לפגוש. קראתי את "קולות האדמה", "אמרי שיר על סף מוות", "ספר יוסף", "ברנהרט", כל מה שכתב, החל מספרים שעסקו בזן בודהיזם ושירת הייקו ועד הפרוזה הפואטית שלו. (שנים אני מצייר. אני חושב הרבה על הביטוי "הנחת צבע". משהו רך, אינטימי, יש בביטוי הזה, משהו שגם "מניח" במובן משער. מעולם, חשבתי, לא קראתי מישהו שככה "מניח מילים" זו ליד זו).

קראו עוד »

שירים / דנה לובינסקי

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים* / דנה לובינסקי מתוך הספר "פעם בערת" שעתיד לראות אור בהוצאת "לוקוס" מכתב לא שלוח אַתָּה

קראו עוד »

שירים / אורית פוטשניק

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / אורית פוטשניק על הרדיפה הפוליטית 1 אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לָשִׁיר אֲפִלּוּ לֹא עַל חֹר שֶׁל נַעַץ

קראו עוד »

אחר הלבבות / חיים וייס

יום ארוך היה בחממות הסמוכות לחאן יונס שברצועת עזה שמזה כמה חודשים מתחוללת בה מלחמה עקובה מדם. בינות לרעשי המקלעים, שאוזן מיומנת ומיוסרת מיטיבה להבחין בין סוגיהם השונים: זה "נגב", זה מא"ג, זה מא"ג מקביל, כרענו על ברכינו והתמסרנו לשתיקתה הברוכה של החממה ועישבנו את השיחים הצעירים שהחלו זה עתה לפרוח בכתמים צהובים המבשרים את בואם הצפוי של מלפפונים.

קראו עוד »

לא הזמן ובטח ובטח שלא המקום / לילך וולך

פז הקצינה אמרה לשלומית ורוזית שהיא תגיע מדי פעם כדי לצפות בהן בשיעורים שהן מעבירות בבסיס ואפילו בפעילויות הקהילה שלהן אחרי הצהריים, והבהירה בהרמת גבות, באיזה מין אופן רב משמעי, שלמעשה היא יכולה להגיע גם אל הדירה הצבאית בכל זמן שתרצה ובלי אזהרה מראש, ממש כשם שכל קצינה יכולה להיכנס אל מגורי הפקודות שלה בכל רגע נתון. שלומית חושבת על זה כמו על הפסד בהתערבות. העונש הוא סטירה, אבל כזו שניתנת בהפתעה, בכל זמן ומקום שהסוטר בוחר.

קראו עוד »