דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
אוגוסט 2024

לקריאה בפורמט PDF
PDF August 2024דבר העורכת | גיליון אוכל / אוגוסט 2024
גיליון "אוכל" של מאזניִם מחזיר את סופרי ומשוררי העת הזו אל הצורך הבסיסי ביותר של האדם, וגם אל האופנים, הקשים והאפלים לפעמים, שבהם ניתן לעוות אותו עד לבלי הכר. חלק מהיצירות המופיעות בו עוסקות בתאוות האכילה, בשמחותיה ובנחמותיה, בקשר שלה לאהבה, למיניות ולדאגה לזולת. אחרות עוסקות בשיבושיה ובמופרעויותיה, ברגעים שבהם מניעת אוכל – מהאחר ומהעצמי – הופכת, בהתאם לרוח התקופה, לכלי נשק אכזרי שבעזרתו ניתן להכניע את הגוף וגם את הרוח.
המורה הטובה ביותר / נעה ידלין
היא זיהתה אותה מייד, לא רק בגלל שהייתה לבדה בחנות. היא נראתה כמו נערה שהזמן עבר עליה בכפייה, שרידי המאבק ניכרים בגופה ובפניה; היא נראתה כמו רונית בית־יוסף שנגררה אל גיל 50 בכוח.
שירים / אמה אנדייבסקה – מאוקראינית: אלכס אוורבוך
מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / אמה אנדייבסקה מאוקראינית: אלכס אוורבוך * הַיּוֹם שֶׁלִּי כָּל כָּךְ קָצָר – הֶרֶף שֶׁל נֶתֶז
הפרי האסור / שהם סמיט
היינו חסרי דאגות. אפילו זו הראשונה במעלה, זו שכיום ניצבת בראש סדר היום הגלובלי, לא העסיקה אותנו כי המזון ניתן בשפע וכל שצריך היה להושיט יד – אם יש לך יד – או, כמו במקרה שלי, פשוט לנגוס.
מהעומק עלינו / סיגל נאור
מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים מהעומק עלינו / סיגל נאור * גְּבִיעַ הַיַּיִן מָלֵא עַד גְּדוֹתָיו, הִיא וַאֲנִימַעֲבִירוֹת אוֹתוֹ בֵּינֵינוּ, בַּחֲדַר הָאֹכֶל
שירים / חגית גרוסמן
מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / חגית גרוסמן * בַּגּוּף נוֹתְרוּ רַק שִׁירִים כָּל הַשְּׁאָר הִתְאַדָּה כְּסִיּוּט הָיָה עָלַי לִלְמֹד לָמוּת
שירים / אוהד אוחיון
מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / אוהד אוחיון הקוקסינליות הַהֵדוֹנִיסְטִים הַמְּפֻנָּקִים, אֵלּוּ, בְּנֵי הוֹרֵי הַפְּרִיבִילֶגְיָה, מֻתָּר לָהֶם הַכֹּל הַהֵדוֹנִיסְטִים הַמֻּפְרָעִים עִם
שניצל עלא רסי / נעם פרתום
כבר חצי שנה לפחות אני מבטיחה לבעלי שאכין לו שניצל לתפארת המדינה והמליצה. הוא אומר שאני צריכה לפתוח את הטקסט הזה ככה, בעודו מכין לנו טוסט גבנ״צ־מוצרלה משודרג א לה ״גמביט המלכה״ מלחם משפחתי.
שירים / איה סומך
מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / איה סומך לימדו אותנו לשלוט ברעב לִמְּדוּ אוֹתִי לִשְׁלֹט בָּרָעָב הִתְרַגַּלְתִּי וְגוּפִי הִתְרַגֵּל גַּם וּרְצוֹנִי
שירים / איבון קוזלובסקי גולן
מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים* / איבון קוזלובסקי גולן מתוך קובץ בכתובים: "עץ נפל ביער" 1 אַכְזָר מִכֹּל אָדָםשֶׁאָהַב, אִהֵב וְעִבֵּד,לָשׁ
יואל הופמן. שנה למותו. / תמר מור סלע
ב־25 באוגוסט 2023, חודש וחצי לפני פרוץ המלחמה, הלך לעולמו הסופר, המשורר, החוקר ומתרגם שירת יפן, יואל הופמן. הוא היה בן 86 במותו. את דעתו מיעט לומר. הוא צפה בעולם ממרפסת ביתו. לא, הוא לא היה נזיר. הוא העדיף את יונק הדבש על פני הכתיבה ואת אהבת אישה על פני כל דבר. לפני כמה שנים שרף את הארכיון שלו על אף שהבטיח למסור אותו לאוניברסיטה העברית (לֹא רָצִיתִי לָתֵת אֶת זְכוּת הַנְּבִירָה לַחוֹקְרִים). הבנתי אותו. הוא היה איש פרטי מאוד וכזה רצה להישאר ולכן אנסה להלך על החבל הדק ולומר משהו על האיש והסופר שהיה יקר לליבי, מבלי להתעלם מסלידתו מדיבורים מעין אלה.
בית נעול / יובל פז
כשהבנתי שאין באמת ניצחון מוחלט, ומעכשיו כל חייל שנהרג, נהרג על קידוש הגנת ראש הממשלה, החלטתי לאסור על הבן שלי לחזור לצבא. בהתחלה הוא צחק, בטוח שאני מתלוצצת איתו, והמשיך להתארגן כרגיל ליציאה. הוא התקלח, התגלח, לבש את המדים, אכל את החביתה בתוך לחמנייה, שתה את הקפה וסיפר בהתלהבות על המשימה המתוכננת לשבועיים הקרובים – טיהור מחנה פליטים כלשהו מהמחבלים המסתתרים בו, הרגיע שהכול יהיה בסדר כי אנחנו חזקים, וגם צודקים. אמרתי לו שאני מבינה את המחויבות שלו, אבל אני בשום אופן לא מסכימה להקריב אותו במלחמה שאיבדה מזמן את תכליתה. האחריות שלי כאמא לבנה חשובה יותר מהאחריות שלו לחבריו. הוא אמר בהחלטיות שאם כולם יתנהגו כמוני לא תישאר לנו מדינה. עניתי לו שאני מעדיפה בן חי בלי מדינה, מאשר מדינה עם בן באדמה. הוא שתק וקם מהשולחן, ניגש להביט בעצמו במראה, ליטף ביד רכה את לחיו, תיקן את מיקום הכומתה, יישר את כיס החולצה המקומט, הוציא את הטלפון והציץ בשעון, תלה את הנשק על הכתף, וניגש אליי כמו תמיד לחיבוק ולנשיקת פרידה.
שאטי / יונתן שטיין
זו הייתה פעם כיתה בבית ספר יסודי. על הדלת כתוב שזו כיתה ד1 של המורה מיכל ועל הקירות, באותיות גדולות וצבעוניות מנייר בריסטול כתובים כמה דברים על חגי תשרי. בקיר ממול מלמדים כיצד להיות חברים טובים. חשוב מאוד להקשיב, להושיט יד לעזרה כשצריך. לסלוח על טעויות. ושם ליד הלוח, מאחורי השולחן של מיכל המורה, דגל ישראל, ההמנון, ופרצופיהם של הנשיא וראש הממשלה והרמטכ"ל.
הברבור / הללי עינהר
״ואת ברבור,״ פסק אחד המדריכים כשהגיע תורה, ״ללא ספק ברבור.״ ולפתע כולם נראו בעיניה כחיות ששייכו להם: מיכל היא ג'ירפה, דורון כרע על ברכיו ודמה מדי לאורנגאוטן, טליה היא צפרדע והיא, כמתחוור – ברבור. היא לא יכלה שלא ליהנות מן ההשוואה, בייחוד לאחר שכולם הסכימו עליה פה אחד ונלהב. מה בדיוק היה בה שגרם להם לחשוב כך?