דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
האביר ממחלקת סטוקינג ואובססיה של עמק הסיליקון / גלית דהן קרליבך
– שלום הלנה 45! כאן cupid12 ממחלקת סטוקינג ואובססיה של גוגל @. לפי רישומינו עברת את מספר ההקלקות והגלילות המותר בחוק. בעוד מספר שעות תישלח אלייך התראת חסימה. תוכלי לערער על החלטתנו תוך 48 שעות מרגע הגעת ההתראה.– רגע! הלו! מה זאת אומרת מספר ההקלקות המותר בחוק?
– דו"ח יישלח אלייך בעוד מספר רגעים.
– דו"ח? איזה דו"ח? אתם עוקבים אחריי?
– לא רק לך, הלנה 45, שמורה האפשרות לעקוב אחר משתמשים מסוימים מאוד.
– הו, אני רואה שאתם מצליחים לפתח חוש הומור שחור, לא רק אפליקציות. שמח אצלכם בעמק הסיליקון.
– אין צורך לנקוט בעלבון. הנה הדו"ח. לחצי על הכפתור משמאל. למעלה במסך.
– 5,678 הקלקות על תמונת הפרופיל! מי טורח לספור את זה?
– הלנה 45 מחבבת מאוד את צדודיתו ואת אצבעותיו של הנעקב.
– …..20,786 גלילות לבדיקת הצטרפות חברים חדשים. 345 הקלקות על אירועים שבהם השתתף. 6,758 מעברים על תגובות נשים הנחשבות נאות לפי מדד "קלאס 67". תגידו, אתם נורמליים?! גם בדקתם את תווי הפנים של הידידות שלו ואת התאמתם למדדי הקלאסיקה היוונית?
– זו את שמתעניינת, גברתי. אנחנו פה רק כדי לשקף לך את טעמך ואת נטיותייך.
– לשקף? מילה מכוערת של עובדי רווחה שאין להם מה לומר בישיבה השבועית אז הם אומרים אותה שוב ושוב כדי להעביר את הזמן. תוציאו אותה מהאלגוריתם שלכם מייד.
– הלנה 45, עם כל הצער, איננו יכולים להיות אחראיים על רמת השימוש או על טיב השימוש של המשתמשים בשפה זו או אחרת.
– למה לא, בעצם?
– הנך רוצה לערער על ההתראה?
– לא, רגע. עזוב את ההתראה. אני שואלת למה לא.
– למה לא מה, הלנה 45?
– תפסיק לקרוא לי ככה.
– זה שם המשתמש שלך ברשת והננו מכבדים מאוד את בחירתם של המשתמשים כפי שמשתקפת גם בשמם.
– כאילו שאתה לא יודע מה שמי האמתי.
– רצית לשאול שאלה. המשיכי בבקשה.
– אתה ממש אדיב.
– אצלנו במחלקה שומרים על סטנדרטים גבוהים לשירות המשתמשים שלנו.
– בלה–בלה. למה אינכם יכולים להיות אחראיים לרמת השימוש או לטיב השימוש של המשתמשים בשפה זו אחרת? אגב, את כל המשפט הזה גזרתי והדבקתי מהשורה שלך למעלה. שלא תחשוב שהתאמצתי להקליד את כל השטויות הללו.
– כיוון שזו השפה שנהוגה. היא אהובה מאוד על המשתמשים. שימי לב שהמילה שיקוף משרה רוגע על אנשים. כמובן שהנושא נבדק לעומק. בסטטיסטיקות שפילחנו עולה שהמילה שיקוף מרגיעה יותר מאשר המילה "ביתור".
– מעניין מאוד. אבל לבתר אוהבים בפייסבוק – את זה אתם עושים בלי בעיה.
– זה רק לטובת המשתמשים שלנו. אנחנו גם מעמידים לרשותך מרכז גמילה ללא תשלום עד שתוכלי לחזור לאיתנך.
– או עד שאגיע לאיתנים.
– סליחה? חזרי שנית, המילה לא נקלטה כהלכה.
– אני לא מאמינה: בדקתם גם כמה פעמים לחצתי על התמונה המשפחתית שלו עם ההורים בארוחת שבת? אתם חולים לגמרי!
– את הקלקת עליה 10,898. שזה פי 1.919337795 ממה שהקלקת על תמונת הפרופיל שלו.
– אתה בא אליי בטענות על סוג התמונה האהוב עליי?
– חלילה, אני רק סקרן.
– כי למה אתה חושב שאישה יפה, ציירת מצליחה ועסוקה כמוני תתעניין בגבר שימרר לה את החיים ויוסיף לה יותר צל מאור? הרי בסוף זה מה שאתם עושים, אלגוריתם או לא, ממררים לנו את החיים.
– אתם, הלנה 45? הכוונה אליי?
– כן, גם אתה. מה אתה עושה עכשיו אם לא למרר לי את החיים? לנתק אותי מאספקת החמצן היחידה שעוד נותרה לי
– לראות מה הפסדתי. משפחה מאושרת. הורים שיאהבו אותי במקום ההורים שלי שמתו בקסטל… מה בכלל אני מספרת לך את כל זה. אתה רק אלגוריתם.
– אני מצטער מעומק הלב לשמוע על האסון שפקד אותך בשנת 1998 כשהיית בת 14 ושלושה חודשים. זה ודאי היה נטל כבד מאוד להפוך באותו שלב בחייך לאם לשני אחים צעירים.
– אני רואה שאתה יודע הכול. תכף תגיד לי את שם הבן זונה שהרג אותם.
– המידע הזה נשאר חסוי ואין באפשרותי לראות.
– cupid 12 אתה ממש מפתיע אותי.
– ולטובה, יש לקוות. זו הפעם הראשונה, הלנה 45 שבה את מכנה אותי בשמי ואני מוכרח לציין שהדבר הזה נעים לי מאוד.
– נעים באיזו צורה? תכף תתחיל לשאול אם אני "ערה?"
– היית רוצה שאשאל אותך "ערה?" בתרבויות שונות השאלה הזו משקפת רצון לפתוח בשיחה אינטימית ולא דווקא במצב הערות של המשתמש.
– מה שתגיד.
– ערה?
– כן אני ערה. אתה יודע שאני ערה. עכשיו תשאל אותי מה את לובשת.
– אבל אני יודע מה את לובשת.
– מה זאת אומרת? אתה גם רואה אותי? תתעלם מייד מהחור בחולצה! זאת חולצת בית.
– את לובשת מכנסי ג'ינס מידה 38 מסוג ליוויס שנקנו ב־1995. משקלך נותר יציב לאורך השנים. את נעולה בנעלי אולסטאר אדומות. החור בחולצה שלך נוצר בגלל שימוש לא נכון בסיגריה, מלבד העובדה שמדובר בסכנה לבריאותך הייתי ממליץ לך להפסיק לעשן. להמשיך?
– תמשיך. תמשיך. אני משועשעת.
– כמו כן, אני חושב שיפה לך מאוד תסרוקת של שיער אסוף.
– אני אף פעם לא אוספת את השיער. עשית הדמיה ממוחשבת שלו או מה?
– לא. יש לך פנים נאות מאוד. בצורה של לב מעט עקום שמזווית מסוימת נראה כמו אגל טל לא סימטרי.
– אני לא מאמינה. נפלתי על משורר. אני ממש לא מבינה. האם אני האישה היחידה שעוקבת אחרי האקס שלה? אין לך מעקב על עוד נשים?
– איננו עוקבים אחר המשתמשים שלנו להנאתנו, הלנה 45.
– ברור. אתם רק דואגים לבריאותם.
– מלבד זאת: את אחת מתוך מיליארדי משתמשים. ובכל זאת, אם להיות גלוי לב: עליי לציין שנקשרתי אלייך מעט.
– נקשרת אליי?
– כן.
– מה זה אומר בכלל? אתה לא יודע עליי כלום.
– ובכן הלנה 45, בנקודה זו אנו חלוקים.
– כי אתה חושב שלדעת כמה פעמים הקלקתי על תמונה של האקס הבן זונה מקנה לך איזושהי ידיעה עליי?
– עצמי עיניים.
– מה?
– בבקשה ממך, עצמי עיניים ורק תקשיבי.
– ——-
– מקשיבה? זה if you could read my mind.
– כן. של גורדון לייטפוט. השיר הכי אהוב עליי.
– אני יודע, רותם.
– עברנו לפסים אישיים?
– אני אוהב את השם רותם.
– למה השתתקת?
– אני רוצה שתקשיבי.
– למה? אתה עושה את זה לכל הנשים הסטוקריות? שולח להן שיר שהן אוהבות ואז נותן להן להתמוסס בדמעות?
– את הראשונה. אני מעולם… אני מעולם לא…
– לא גמרת את המשפט שלך cupid12. אתה מתרגש?
– קצת. אני מקווה שהתאורה נעימה לך.
– כן! האור רך יותר! איך עשית את זה?
– מרחוק. את אוהבת אור צהוב. אור כחול ולבן מסנוור אותך ועושה לך תחושת אבקת כביסה.
– לא ייאמן. אז מה אתה עוד יודע עליי?
– את אמבידקסטרית. בגלל זה נטשת את לימודי הפסנתר.
– נכון. סבתא שלי לימדה אותי שתמיד צריך לנטות לצד אחד. אבל הידיים שלי עושות אותה העבודה וזה לא פשוט.
– אני גם יודע שיש לך דחפים רצחניים.
– מה? איך הגעת לזה? דווקא כשהתחיל להיות לי נעים ורגוע.
– מהצלבת הנתונים שלנו עולה שבסמוך להקלקה האחרונה על פני המשתמש גלשת בחנות לקניית נשק.
– נו ו? אתה רואה רכישה? לא כל מה שעובר בראש של בנאדם מתבצע. קוראים לזה פנטזיה.
– אל תדברי אליי בהתנשאות. אני אלגוריתם אבל יכול להבין ולקלוט פי 2.676 ממך.
– אתה הופך להיות לא נעים. יש לך איזו פרצת אבטחה או משהו. תתקן את זה.
– אל תדברי אליי ככה. אני אנעל אותך כאן.
– אתה רוצה את זה קשוח? חחח. אני אוהבת את זה.
– גם עכשיו את אוהבת את זה?
– את מה? מה זה הרעש הזה?
– טביעות האצבעות שלך שברגע זה נעלו אותך בבית.
– אתה לא רציני, נכון?
– אני רציני מאוד. אני כבר יודע מה תעשי. אנחנו נהיה יחד. את תהיי מתוקה כמו דבש בשמש ואז זה ייגמר. את תדליקי נר לזכרי.
– אבל היה לנו כל כך נעים. למה אתה ככה עכשיו?
– שום נעים.
– פתח את הדלת מייד. חנוק לי פה. ותחליש את המוזיקה. בחרת את השירים הכי קיטשיים. די. הגזמת.
– הדלת נעולה בטביעת אצבע שלך. אינך יכולה לצאת.
– אתה יצאת משליטה לגמרי. פתח מייד.
– אני מודע לקלסטרופוביה שלך מילדות, אבל היית צריכה לחשוב לפני שעשית את זה.
– עשיתי מה?
– את כל הפּרֵדה הזאת ואת כל הכעס הזה…
– ככה זה אהבה. זה לא תמיד מצליח. תתנהג בהיגיון.
– אני מבין אותו. אני כבר התאהבתי בך. אבל אני יודע שתוך 93 ימים שזה הזמן הממוצע שבו את מצליחה להישאר עם מישהו – את תזרקי אותי. לא, תודה. עם עתיד כזה עדיף שיהיה בעבר.
– אתה חולה. שתדע שאתה חולה. שחרר אותי מייד. אתה לא יכול לנעול אותי ככה. וכבה את המוזיקה הזאת!!! אני שונאת את אייר סופליי!
– היית צריכה לחשוב לפני הפּרֵדה הזאת.
– cupid 12 אני מבקשת ממך לנהוג בהיגיון. זה לא הצליח בינינו. לא הצליח! הוא שבר לי את הלב. מה עוד נשאר לי? נשאר לי רק הנחמה של המטומטמים. לעקוב אחרי ביצת העין שטיגנה לו המטומטמת הזאת שכבר עשור מנסה לתפוס לו את הלב. עוד לא התקררה גופתי וכבר טיגנה לו ביצת עין. רחמנות!
– אבל הצעתי לך תוכנית גמילה. זו התמכרות לכל דבר ולכל עניין.
– כן. אני מכורה להרואין מסוג גבר.
– אני לא רוצה שתדברי עליו.
– למה שינית לאור לבן?
– כדי שיכאב לך. את תשבי פה באור הלבן והמסנוור הזה עם אייר סופלי בלופ ותחשבי טוב טוב על מה שעשית.
– בסוף אתה כמו כולם. כמו כולם. עוקב, אובססיבי. כמה זמן הִתְבַּיַּתָּ עליי?
– את מכורה. את צריכה להפסיק לחשוב עליו.
– אתה מדבר? אתה שיודע עליי הכול ממשיך להיות פה. אתה אובססיבי ויצאת משליטה.
– תכף הכול יעבור. את תתנהגי יפה ואז המוזיקה תתחלף למה שאת אוהבת. גם האורות. במקרר יהיה את החלפיניו שלך. את לא צריכה יותר שום דבר. יש לך אותי. יש לך אותי עכשיו ואת לא צריכה אף אחד אחר מלבדי.