מֹאזְנַיִם

דברים שעלייך לעשות / דנה שוופי

ראשית יש להיות נשואה במשך חמש־עשרה שנים.
  אין בכך שום דבר מיוחד, זאת עוד תביני אחר כך.
  הסיפור שלך יהיה רגיל מאוד וגם את תהיי מאוד רגילה. תספרי אותו לאנשים וחלקם יזדעזעו במידה הנכונה. הם יביטו בך בעיניהם החומלות ותרצי להוכיח להם שלא חדלת. תדברי איתם על כל מה שעשית מאז, על כל הדרכים שבהן אהבו אותך. סיפורך יזעזע אנשים רק במידה מועטה. או שהוא יזעזע אותם יותר מדי. אבל את לא תרצי לזעזע.
  תסתובבי ברחובות העיר ולא תדעי אם את רוצה לגלות או להסוות את פנייך. שבי לך בגינה עם קפה שקנית, הביטי סביבך והעולם לא יספר לך דבר .
  תרצי שיאהבו אותך. שילחשו לך מילים מלוכלכות באוזן בזמן שמזיינים אותך. תהיי מחוץ לגוף שלך בעת שזה קורה, עד כדי כך שלא תביני מילה מהלחישות. ואם יתעקשו וישאלו: כן? תדעי רק לענות: מה?
  תרצי שיאהבו את כולך: שיעריצו את הגוף והפנים שלך והשיער שלך ויאהבו אותך אפילו עם משקפיים. אפילו עם השומה הענקית הזו שיש לך על הגב. תרצי שיאהבו אותך עד שתשכחי את שמך ולא תזכרי במיטה של מי את נמצאת, אם שלך או שלו. תרצי שיכאב. אם לא יכאב לך, תתאכזבי. אם לא יכאב תדעי שלא אהבו אותך מספיק.
  יש לשכב עם גברים. תזמיני אותם לחצר שלך, הם יבואו עם יין ותמשכי אותם פנימה, לחדרך. את חלקם תזכרי ואחרים יישכחו. באחד תיתקלי במקום שבו את יושבת לעבוד ובקושי תאמרי לו שלום. אחר יהיה צעיר ממך ביותר מעשור. הוא יהיה יפה כמו אפולו, עם השמש בעיניו, וילחש ״יפהפייה״ באזנך בזמן שהוא חודר אלייך. לא תדעי כיצד להסביר לו שבדיוק את ההפך את רוצה לשמוע.
  תלכי לביתו של גבר צעיר ויפה שזה עתה נפרד מאשתו והוא לא יזמין אותך למיטתם המשותפת. הוא ישכב איתך על הספה. תשכבי עם שחקן שהכרת באינסטגרם. לא יהיה פגם אחד בגופו השחום, החלק. אחרי שהוא יסיים הוא יעמוד שם בחדר ויחבק אותך באריכות ובכוונה, כאילו הייתה משמעות גדולה לרגע. ורק אז הוא ילך. גבר אחר, חבר של אביך, יבוא לבקר אותך. תדברו באריכות על הסיפורים של שניכם והוא יבשל עבורך. אבל את תהיי יותר מדי הבת של, והוא יהיה יותר מדי חבר של. אתם לא תשכבו.

  יש לעשות סמים. אחרי תקופה ארוכה שלא יצא לך. תסניפי שורות. תשתי קוביית סוכר שערבבו בכוס מים. תבלעי קפסולה שאלתרו לך עם ניילון נצמד. תיקחי מה שנותנים ותשמחי בכך ותגידי תודה. את תשתי הרבה, בכל יום אם אפשר. עד כדי שתאבדי את הרגישות ארוכת השנים שלך לאלכוהול ותפסיקי להשתכר אחרי שני דרינקים. תשתי עד שיידרשו לפחות ארבעה. תחזרי לעשן סיגריות, תחזרי לאכול בשר, תשכבי עם עוד גברים כי יש כל כך הרבה על מה לפצות.
  פנייך יהיו גלויים ומוסווים ואת תקני עוד קפה ותביטי בעולם, ברחבות המצופות בטון, ולא תזכרי איך הגעת לאן שהגעת. מחשבותייך יהיו חלל גדול וריק. הן יינשאו באוויר עם עשן הסיגריות ויתערבלו בריח של זרע. קונדום אחד, קשור בקצה, יישכח מתחת למיטה. תמצאי אותו ותרימי אותו ותביטי בו דקה ארוכה, מחויכת.

  יש לרדת במשקל. שבע, או שמונה, או תשע קילו, תלוי באיזה יום תישקלי. לרדת עד שהמלתחה הישנה תיזל ממך, עד שתוכלי לבקש מהמוכרת את כל הבגדים באקסטרה סמול, אפילו את המכנסיים. תהיי מאושרת בגופך החדש, שבראת בידייך. תתגאי במעשה הפיגמליון שלך ותישקלי כל יום, שהגוף לא יחמוק ממך, בטעות, כמו מחשבה.
  אין להיות לבד. לא לרגע. לעבוד כל היום, לבקש עבודה נוספת ואחרי העבודה לקבוע עם אנשים ולקבוע עם עוד אנשים אחריהם, ליתר ביטחון. אם לא קבעת עם אף אחד, שבי עם עצמך באיזה מקום מלא. אם אין מקום מלא לשבת בו, תקבעי עוד זיון, שיהיה, רק לא להסתכן בערב פנוי.
  תוך כדי יש לעבור דירה. תעברי להתגורר בשכונה המטונפת ביותר בתל־אביב. כל הרעות החולות של העולם סביבך, כל הנרקומנים שמסתובבים כמו זומבים, עם הידיים מתנופפות להם מצד לצד. תשימי עצמך במרכז הטינופת, תחגגי אותה. תחגגי את הלכלוך, את הלכלוך שיוצא לאנשים מהפה. תתבוססי בו. תתחרמני ממנו. תגמרי ממנו. תרגישי שאת האדם הראשון בעולם שאי פעם הגיע לאורגזמה.

  תרצי שיאהבו אותך עם זין קטן. אם הוא גדול מדי זו לא תחרות. ואם זו לא תחרות את מאבדת עניין. עם זין קטן שמתגנב לכל החורים שלך, בזה אחר זה. בערמומיות כזו. ערמומיות שלך הכוונה. (לא של הזין). של מי ששכחה באיזו מיטה היא נמצאת, אם שלה או שלו או של ההוא. של מי שנמנעו ממנה מילים מלוכלכות במשך חמש־עשרה שנים ואינה מצליחה לאתר את הכאב בגופה.
  עדיין לא יכאב לך. את תקני עוד קפה ותחפשי עוד מחשבות ותשבי בעוד גינה ולא תמצאי את הכאב בשום מקום. הצלקות של גופך ייזלו ממך עם כל השומן ששרפת. תמששי את העור, תעבירי עליו את אצבעותייך, על עורך הלבן, השקוף, המנומש, ולא תרגישי דבר. תלחצי על עור הטפלון שלך, ולא יישארו בו סימנים.

  יש להתאהב במישהו. לבחור בו היטב, לברור אותו מבין כל הגברים, ולוודא שיהיה זה האדם שהכי פחות מומלץ להתאהב בו מכל מי שאי פעם הכרת. גם הוא יהיה יפה. את תאהבי אותו כמו שאוהבים, או כמו שלא צריך לאהוב: תמשיכי למשוך גברים לחדרך, בתקווה שהאהבה תתחלק, או תתפצל, בין כל אחד ואחד מהם. את תבכי עליו: הדמעות יתפרצו בכל פעם שתראי את הגב שלו הולך ממך במורד שביל הכניסה לבניין. תבכי עליו יותר משבכית על בעלך, אחרת אין לזה משמעות.
  תטעני את זה במשמעות. תשכנעי את עצמך שהוא חשוב. תסכימי לכל מה שהוא לא מוכן לתת לך. תשבי מולו ותאזיני לסיפוריו על אהבותיו הקודמות. ספרי לו על חלומותייך והוא יפרש אותם עבורך. דברי איתו על כתיבה, על שירה, על אמנות, על חייך החדשים. תרצי לשכב איתו כל הזמן, ללא הפסקה. הוא יהיה יפה וילחש מילים מלוכלכות באוזנך, בדיוק כמו שרצית.
  לא תנסחי את זה. תגידי לו שאתם לא צריכים להיות מנוסחים. שאת שמחה שהוא בחייך, גם אם באופן לגמרי בלתי מנוסח זה. ותנסחי את זה כך, באופן חמקמק, רק להשאיר אותו בסביבה.
  תביטי בו. תראי כיצד זה הוא בא והולך, איך הוא זוחל, כמו נחש, קדימה ואחורה, ממך ואלייך, בתנועה נחשית. תביני שכזה הוא: של כן ולא, של חם וקר, של אור וחושך. תחשבי שהוא העונש שלך. תדעי שהוא עונש: על כל החטאים שחטאת כלפי כל הגברים האחרים.

  יש לזכור את בעלך. זכרי כיצד קמת בבוקר, היה זה יום שישי אחד בהיר באמצע הקיץ, ושעה אחרי שקמת כבר לא היה לך בעל. כיצד נטש, או בעצם לא נטש, שמט. איך נשמטת מבין ידיו, בטעות, כמו פסל שיש יקר ערך. לא, לא בטעות. מתוך כוונה רבה הוא שמט. ואת לא היית יקרת ערך, ולא משיש, היית סתם קערה שנשמטת. והבטת כך בפיסות החרס הקטנות המפוזרות בכל רחבי הרצפה, פירורים פירורים.

  הסיפור שלך עדיין רגיל. אישה אחרת, צעירה ממך. היו על כך אלף סרטים. נכתבו על כך אלף ספרים תביני שאת דורכת בשקעים שנוצרו ברצפה מתוך כל כך הרבה רגליים שהילכו עליה לפנייך.

  נסי להבין אם אפשר לשחזר את היום המדויק שבו הפך את עורו. לא: הוא לא הפך. הוא השיל, תא אחר תא, עד שהעור נותר מחורר, מנוקב, ובקושי החזיק עוד על בשרו. עד שדמה למעין עור־מפלצת. תשתהי על זיכרון של לילה אחד, רק ערב מיני רבים. הייתם אז עם חברייך: ישבתם מחוץ לבר, ומשהו נכנס לעינך. העין החלה לדמוע והדמעות חלחלו לו אל בין הנקבים. הדמעות לא היו במקום. וכך מולם, מול עיניהם הרושמות והזוכרות, זעם עלייך במלוא עוצמתו. בכל הזעם שעמד לרשותו.
  הביטי בכוס והקפה יהיה קר. יצופו בו זבובים קטנים ומתים, מאלו שמעופפים בשכונה המטונפת ביותר של תל־אביב. בקפה ישחו זיכרונות של המפלצת. של האיש שחי בביתך וישן במיטתך וכל הרעות החולות של העולם מצויות בפיו. של איש שאומר לך מילים מלוכלכות, ולא בזמן שהוא שוכב איתך (מילים מלוכלכות הביכו אותו כששכבתם). כמו למשל: אני שילמתי על הבית הזה ואני יכול לסלק אותך. כמו למשל: אנשים עושים דברים ואת לא עושה כלום. כמו למשל: כולם חושבים שאת מוזרה.
  פעם ידעת להביט אל העתיד ולראות בו תמונות. כמו אלבום. ידעת שאת חיה עם מי שיחיה איתך לנצח. היה לכם בית מלא בחפצים ובתוכניות. תיזכרי בבית הזה. תשחזרי את קירותיו ואת התמונות התלויות עליהם ותביני שלא היה זה ביתך. היה זה ביתו ואת היית שם אורחת. הביטי בקפה וחשבי על חייך. תראי את הסימנים שכבר יופיעו על רגלייך ולא תביני: כיצד זה במקום מפלצת לקחת לך נחש.

  יש להפסיק בבת אחת: להזדיין, לעשות סמים, לשרוף את החיים. יש להיכבות. פני את כל הערבים שלך. היכנסי למיטה וצפי בכל הסדרות שפספסת בינתיים. היזכרי שיש לך ויברטור. חשבי שאת חווה אפיזודה דיכאונית. נסי להסכים עם הטבע המעגלי של העולם, עם סוד גאות ושפל.
  יש לחלום שאת מתה. תעמדי מנגד ותצפי בשקט בנשמתך בעת שהיא עוזבת את גופך. נשמתך תהיה כתם קטן של אור ההולך ואוזל ממך עד שכל מה שייוותר סביבך זה חושך. הרגישי את החושך חונק אותך. החושך יהיה סמיך. תהיה לו נוכחות של נצח, כמו שרצית שיהיו לכל הזיונים. כמו שרצית שתהיה לחייך. לחושך תהיה משמעות. הוא יהיה דבר מה להיאחז בו. תתחנני בפניו שייתן לך הזדמנות נוספת. קראי בקול גדול: אני רוצה לחיות! אינני מוכנה להיפרד! ואז תתעוררי.

  תשאלי את עצמך אם הוא היה יציר דמיונך. (הבעל). תחטטי בארגזים המאוחסנים בחלקו האחורי של הארון, תחקרי את כל הניירות, חפשי את שמו לצד שמך בחוזי הדירות שהיו לכם. בחשבונות החשמל והארנונה. בדקי אם הוא עדיין נמצא שם בתמונות. בכל התמונות שצולמו בכל הארצות, בכל האירועים, בכל המסעדות. והוא אכן יהיה בהן.
  תתחברי לצד הרוחני שבך. תשאלי את עצמך אם יש בך צד רוחני ואם צד כזה יכול להתגלם פתאום, כך, באמצע החיים. נסי להרים ספר או שניים מהמדף הרוחני בחנות הספרים ולעלעל בהם ברצינות, מתוך תקווה גדולה, מכוונה כנה. תקשיבי לכל מה שהמטפלת שלך אומרת. תשמעי בקולה כשהיא תצווה עלייך להתבונן בשמיים הפתוחים ולבקש מהם להיות בׇּאמת. לא תדעי לאיזו אמת התכוונה, לאיזו אמת מכוונים השמיים. שימי בהם את מבטחך. תבקשי חזק ותבקשי הרבה.

  לבסוף, יש לערוך חשבון של חייך. רשימות מוקפדות, מפורטות ומדוקדקות של כל מה שלא השגת. לא לעשות לעצמך הנחות. להתעקש על החוסר, להתעכב על הכישלונות. במחשבה שנייה: לא. יש למחוק את החיים שחיית עד כה. לצרוב אותם כמו פילם שנחשף לשמש. ליצור לעצמך אלבום חדש, שכולו תמונות שחורות. צרי אלבום כזה, ובו יהיו מלבנים שחורים, עמוד אחר עמוד. תדפדפי בעמודים השחורים, החשוכים, ולא תדעי מה ראו בהם. אם מפלצת הייתה שם. ואם כן, מי הייתה: הוא, או את. ולא תדעי את התשובה.