מֹאזְנַיִם

ג'ני / נמרוד מישורי

אמא שלי מתה כשהייתי ילדה קטנה ובגלל שאבא שלי פחד שאני אשאר עצובה הוא קנה לי את סוניה. מאז אנחנו יחד כל יום בין שמונה לשמונה. אני אוהבת את הרעמה הלבנה שלה שמגיעה לה עד לכתפיים ואת הפרווה החמה שלה שכיף להרגיש אותה בין הרגליים כשאני רוכבת עליה בלי אוכף. אני זוכרת איך כולם צחקו על אבא שלי שהוא קנה לי סוסה זקנה עם שיניים בולטות שבטח תתפגר בקרוב. עזרא, בעל החווה, אמר שאבא שלי לא מבין כלום בסוסים ושהסוחר שהוא קנה אותה ממנו עבד עליו. אני חושבת שעזרא סתם קינא שאבא שלי קנה את סוניה מסוחר אחר ולא ממנו, כי סוניה נפלאה, ואז מה אם היא זקנה, זה לא הפריע לה להמשיך לחיות ולמלא לי את החיים בטוב שלה. אני זוכרת איך היינו יוצאות לשדות, הייתי דוהרת עליה בלי להחזיק במושכות וסוניה הייתה לוקחת אותי לסיבוב הקבוע שלנו. גדעון אף פעם לא הצליח להיכנס לי פנימה אל תוך הלב שלי כמו שסוניה עשתה. הפעמים היחידות שהרגשתי מחוברת אליו היו כששיחקנו בהחלפת תפקידים. הוא היה האמא ואני הייתי התינוקת, אני ישבתי בכיסא שלו והוא ישב בספה שלי. הוא היה מנדנד את הגלגלים של הכיסא קדימה ואחורה ושואל אותי ברוך "כיף לך תינוקת?", ואני הייתי עוצמת עיניים ומגרגרת כמו חתול שמתענג מליטוף. הייתי מדמיינת שזאת אמא שלי ושהיא פה על ידי מדברת אליי עם הקול הנעים שלה. אני מקווה שכאן, בעולם הבא, יהיה לי טוב.

   ביום חמישי, לקראת ערב, נערכה החתונה. גדעון אחז בזרועותיו את הגלגלים, סובב אותם במהירות, ודחף את כיסאו קדימה בזרימה שוטפת לעבר החופה. ג'ני דשדשה לצידו וכמעט מעדה, האורחים שמו את היד על פיהם והשמיעו אנחת בהלה, אבל ג'ני התייצבה והמשיכה לצעוד באיטיות. הרב ביקש מגדעון לחזור אחריו וגדעון קרא: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". הוא לקח את הכוס בידו, נטה הצידה בכיסאו, ובתנועה אחת מהירה הצמיד אותה לקרקע וניפץ אותה לרסיסים. חלק מהאורחים מחאו כפיים וחלק רק הצמידו את הידיים שלהם אחת לשנייה מבלי להתאמץ להשמיע קול. אישה אחת לחשה לחברתה "לפחות הידיים שלו עובדות כמו שצריך," ופרצה בצחוק ארסי.

   הם חזרו הביתה. ג'ני ידעה שהיא לא יכולה לצפות לסקס. הוא משותק מהמותניים ומטה. הדברים היחידים שעוד עובדים אצלו זה הידיים והפה. הם התפשטו ונכנסו למיטה. גדעון לא אמר נואש. הוא גהר על ג'ני עם כל המשקל, ושוטט עם לשונו הלחה על הגוף שלה. הוא התחיל בצוואר, אחר כך עבר לשדיים ומצץ אותם חזק כמו תינוק שמנסה לינוק. ג'ני דחפה את ראשו מטה ולשונו פילסה דרך עד שהיא הגיעה לתנור החם.

   למחרת בשמונה בבוקר, כמו תמיד, ג'ני יצאה לחווה, והלכה ישר לעזרא, כדי לקבל הנחיות עבודה להיום. "ג'ני אני יודע שהיית עסוקה עם החתונה בימים האחרונים, אבל האורוות ממש מסריחות אחרי כמה ימים שלא היית, תעשי מאמץ מיוחד היום, בסדר?" ג'ני עשתה כן עם הראש שלה והלכה לכיוון האורוות. היא לקחה מריצה, כף ומגרפה ועברה ממדור אורוות אחד לשני, נכנסה לכל תא ותא, אספה מספוא שנרמס, הרימה גללים, גירפה קצת ולבסוף יישרה את הקרקע ופיזרה נסורת באזורים הרטובים כדי לספוג את השתן. היא חשבה על החיים שלה עם גדעון ועל איך שהכול היה יכול להיות אחרת אילו אמא שלה הייתה פה. משסיימה את הניקיון היא הלכה לאסם, חפנה קצת תערובת והסתירה אותה בכיס, כי עזרא לא הסכים שייקחו עוד תערובת. "אני מאכיל אותם מספיק טוב" הוא היה אומר בכל פעם שמישהו רצה להוסיף עוד מנה לסוס שלו. היא הלכה לאורווה של סוניה, הסתכלה לצדדים, ופיזרה את התערובת באבוס. סוניה באה לקראתה, הרכינה את ראשה ונתנה אותו בראשייה. ג'ני אחזה ברעמה שלה וקפצה על גבה. היא הצמידה את רגליה לבטן הסוסה וסוניה יצאה לסיבוב הקבוע שלהן. הן חצו את שדרת הברושים ופנו שמאלה לעבר השדות. ג'ני הניחה את המושכות על הצוואר של סוניה, עצמה עיניים ונשענה לאחור, וככה, עם הרוח על הפנים ורגליים צמודות לפרוות הסוסה, היא הרגישה חופשייה.

   בשמונה בערב ג'ני חזרה הביתה, זרקה את הבגדים לסל הכביסה ונכנסה למקלחת. גדעון התגלגל אל הסל, הוציא ממנו את התחתונים של ג'ני וקירב אותם לאף שלו. הוא רחרח אותם כמו כלב גששות מיומן שתר אחרי מטרה מסומנת רק כדי לוודא שבאמת מדובר באותו תמהיל ייחודי של הזיעה של סוניה והריח של ג'ני, ולא באחר. ג'ני נעמדה תחת הטוש ופתחה את המים חזק חזק. היא אהבה לראות איך כל הלכלוך נשטף ממנה והמים יוצאים שחורים ואז לאט לאט מתבהרים עוד ועוד עד שצריך לצאת ולהמשיך לחיות.

   הם הכירו בערב של יום שישי בגן ציבורי על ספסל תחת פנס רחוב. גדעון לבש חולצה לבנה מכופתרת עד הסוף. הוא היה מגולח בלחיים והשאיר רק שפם שחור תחת האף שלו. הידיים שלו היו מלאות בשרירים כדוריים שמילאו את החלל בין הגוף לבגדים וחנקו את האוויר. ג'ני ישבה על ידו עם העור הלבן שלה ושערה החום שהלך ומתבהר לקראת הקצוות. גדעון סיפר שבגיל שמונה־עשרה הוא קפץ מקומה עשירית ויצא בסוף שהוא נחת במרפסת של החמישית, ושככה הוא נעשה נכה. ג'ני הנהנה ולא אמרה הרבה ורק חשבה שזה לא יהיה נורא כל כך להיות עם נכה, ושזה טוב שהוא מדבר הרבה כי הראש שלה מלא במחשבות שמתנגשות אלה באלה ועושות לה בלגן שם בפנים, עד שלא נותר לה מספיק כוח בשביל לדבר.

   ג'ני התעוררה לעוד יום בחווה. עזרא ניגש אליה ואמר: "ג'ני, יש לי בקשה מיוחדת היום, אני צריך שתוציאי לרכיבה איזו סוסה חדשה שקניתי, קוראים לה סטאר, אני יודע שאת רוכבת רק על סוניה אבל זה חשוב כי צריכים להגיע לקוחות היום אחרי־הצהריים לראות אותה." ג'ני עשתה כן עם הראש והתחילה בניקיון האורוות. משסיימה הלכה לאורווה של סטאר והוציאה אותה החוצה לעמדת קשירה. היא הברישה אותה וניקתה לה את הפרסות שהיו מלאות בגללים ובשאריות של קש. סטאר הייתה סוסה גדולה עם צבע שחור כמו הלילה על הגוף וכוכב לבן קטן מצויר היה על מצחה מתחת לפוני. ג'ני ניסתה להחזיק לסטאר ברעמה ולקפוץ עליה, בדיוק כפי שתמיד הייתה עושה עם סוניה, אבל היא לא הצליחה, סטאר הייתה גבוהה מדי. מספר פעמים ניסתה ג'ני לאחוז ברעמתה השחורה והארוכה של סטאר ולזנק על גבה. הסוסה החלה מאבדת סבלנות ורקעה בפרסותיה הרחבות בקרקע. עזרא קרב אליהן, תפס את סטאר ברסן, הכה בפיה שלוש פעמים וקרא: "תרגיעי טווילית שכמותך אם את לא רוצה להימכר לאלטעזאכן ולגרור עגלה כל החיים, וואו, וואו, תירגעי!". הסוסה הגדולה נרגעה, נעמדה ללא ניע וליקקה את שפתיה, עזרא שילב את האצבעות של הידיים שלו זו בזו ונתן לג'ני לדרוך עליהן ולעלות על סטאר. הן יצאו לשדות וג'ני הרגישה כמו סוניה, כמו אמא שמדריכה את הילד שלה, כי הילד לא יודע את הדרך והוא תלוי באמא שלו. היא התגעגעה לסוניה ולפרווה הלבנה שלה בין הרגליים. היא שחררה את המושכות על הצוואר של סטאר, נשענה לאחור ועצמה עיניים, אבל סטאר התחילה לדהור בגאלופ מהיר ורק בנס הצליחה ג'ני לבלום אותה לפני התהום שמקיפה את ההר.

   בשמונה בערב ג'ני חזרה הביתה, התפשטה ונכנסה למקלחת. גדעון התגלגל אל סל הכביסה, הוציא ממנו את התחתונים שלה והתחיל להריח אותם. "משהו בתמהיל השתנה," הוא חשב לעצמו ורחרח שוב, "זה הריח של ג'ני אבל לא של סוניה, משהו פה השתנה, יש כאן עוד משהו." גדעון לקח תחתונים מלוכלכים מאתמול ועבר מאחד לשני שוב ושוב רק בשביל להיות בטוח. "אני יודע שהחושים שלי לא מטעים אותי, אני אולי נכה, אבל טיפש אני לא, הזונה הארורה הזאת! ידעתי שיום אחד זה יגיע!"

   למחרת בבוקר, גדעון וג'ני ישבו במרפסת, הוא עישן והיא שתתה קפה, הוא דיבר והיא הסתכלה אל ההרים הגבוהים שמוקפים בתהום עמוקה שנקוו בה מים מזוהמים. גדעון אמר: "בואי נשחק, ג'ני, את תשבי על הכיסא שלי ואני על הספה שלך, את תהיי תינוקת ואני אהיה אמא שלך." הם התחלפו במקומות וגדעון התחיל לנדנד את הכיסא קדימה ואחורה. "זה כיף לך, תינוקת?" "אל תבכי, אמא פה לידך." ג'ני עצמה עיניים, נשענה לאחור וגרגרה כמו חתול. גדעון התחיל לנדנד את הכיסא יותר ויותר חזק, "זה כיף לך תינוקת?", אמר בטון הולך וגובר, "זה כיף לך?", "זה כיף לך?" חזר ושאג. "די, גדעון תפסיק, תפסיק בבקשה," ג'ני געתה בבכי. "זה כיף לך?", "זה כיף לך תינוקת?" הוא חזר ושאג וגלגל את הכיסא גלגול אחד יותר מדי.