דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
ארבעה פרקים / יואל הופמן
כתיבתו המכשפת של יואל הופמן היא תצרופת יצירתית הנעה בין פרוזה לשירה. ארבעה פרקים קצרים אלו, מעין ״בתים״ בפרוזה, סובבים סביב זיכרונות ילדות ותפיסת עולם המבוגרים בחייו של הדובר־הילד או הדובר־הנזכר בעצמו כילד. בכתיבה מטפורית ופיוטית שגולשת לפרטים הקונקרטיים בא לידי ביטוי ייחודו הגדול של הסופר. פרקים אלו שפורסמו ב״מאזנים״ בגיליון 1 בעריכת אשר רייך, תשנ״ח, אוקטובר 1997, היוו טיוטה לספר ״הלב הוא קטמנדו".
[פרק 6]
א. אָבִי לָבַשׁ אֶת חֲלִיפוֹת הָעוֹרֵב שֶׁל יְמֵי שֵׁנִי לַמְרוֹת רוּחוֹת הַחַמְסִין. מִתּוֹךְ הַהֲלִיכָה הַזֹּאת שֶׁלּוֹ אֶל חֶבְרַת הַבִּטּוּחַ שֶׁבְּפִנַּת אַלֶנְבִּי אֲנִי זוֹכֵר אַגָּדוֹת אֲפרוֹת: נְסִיכִים שֶׁלָּקוּ בְּשִׁתּוּק קַל הִנִּיחוּ עַל הַגְרָמוֹפוֹן תַּקְלִיט אֲרִיךְ נֶגֶן. צִדּוֹ הַחִיצוֹן שֶׁל הָעוֹלָם [הָעֲנִיבוֹת וְשִׁדּוּרֵי הַבִּי בִּי סִי] שֻׁלַּח פֶּרַע.
אָדָם בָּא מִתּוֹךְ הַכָּחֹל וְאָמַר פִּתְאֹם שְׁמִי רִיבְקִין, נִרְקְמוּ עֲלִילוֹת כְּמוֹ שֶׁמְקַבְּעִים מִסְגֶרֶת לְחַלּוֹן וְשָׂמִים בָּה חַלּוֹן זְכוּכִית וּפוֹתְחִים אוֹתוֹ וְסוֹגְרִים אוֹתוֹ אַף שֶׁהַכּל נִשְׁקָף מִמֵּילָא. בְּתוֹךְ הַסֵּפֶר בֵּין דֶשֶׁא וְכוֹכָב עֶלֶם שֶׁשְׁמוֹ חָס אָהַב עַלְמָה שֶׁשְׁמָהּ חָלִילָה בַּבֻּסְתָּן שֶׁעַל יַד שֵׁיךְ מוּנִיס מָקוֹם שֶׁהַשַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל הָאוֹפַנַּיִם שֶׁלִי מִתּוֹצֶרֶת רַאלִי נִשְׁמְטָה מִגַּלְגַּל הַשִּׁנַּיִם וְרָאִיתִי מִבַּעַד לְחוּטֵי הַפְּלָדָה שֶׁקוֹרְאִים שְׁפִּיצִים אֶת הַיַּלְדָּה רָחֵל סִירוֹטָה בֵּין שִׂיחֵי הֲדַס.
ב. לוּ יָכֹלְתִּי לְהַמְרִיא כְּמוֹ מָטוֹס קַל הָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת. כְּבָר הָיָה עֶרֶב וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן וְשֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן הָיוּ חָזוֹן נִפְרָץ בַּיָּמִים הָהֵם כְּמוֹ הָעִבְרִית הַחֲדָשָׁה שֶׁהִפְרִיחָה צִבְעוֹנִים. מַה יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁהַסִינְגּוּלָרִיּוּת שֶׁלִי בְּרוּרָה כָּל כָּךְ כְּמוֹ בְּרֶגַע הַבְּרִיאָה.
קָשֶׁה מְאֹד לִזְכֹּר אֵיךְ הַשַׁרְשֶׁרֶת שָׁבָה וְנִתְפְּסָה בַּגַּלְגַּל מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ פְּלָאִים גְדוֹלִים יוֹתֵר. רָאִיתִי אֶת פָּנַי בַּמַּיִם וְאֵיךְ הִגִּיעוּ לְשָׁם הַפָּנִים וְגַם תְּנוּעַת הַזְרוֹעַ שֶׁהָיָה צָרִיךְ שֶׁאֶזָּהֵר כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה תָּלוּי בָּהּ. אָז עוֹד לֹא שִׁעַרְנוּ שֶׁמִּתּוֹכֵנוּ הוֹרֵס לָצֵאת אָדָם אַחֵר, אֲבָל מִישֶׁהוּ כְּבָר דָּאַג שֶׁנֵּדַע אֶת הַנֻּסְחָה שֶׁל חֻמְצַת מֶלַח וְאֶת הָעֶרֶךְ הַקָּלוֹרִי שֶׁל בֵּיצִים. מַה מַעֲלֶה וּמַה מוֹרִיד רָחֵל סִירוֹטָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה גָּלִילֵיאוֹ שֶׁעָלָה לְמִגְדָּל וְהִשְׁלִיךְ מִשָּׁם חֲפָצִים?
ג. בַּדֶּרֶךְ מִשֵּׁיךְ מוּנִיס רָאִינוּ גְמַל־שְׁלֹמֹה. הוּא עָמַד עַל בְּדַל עֵשֶׂב, לְבַדּוֹ, כְּמוֹ מוּאַזִּין שֶׁשָׁכַח אֶת פְּסוּקֵי הַתְּפִלָּה. הָיִינוּ אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה וְאֵהוּד קַפְּלָן שֶׁשְׁנָתַיִם אַחַר כָּךְ עָטֵף אֶת עַצְמוֹ בְּצֶמֶר גֶפֶן וְנִשְׂרַף הֵֵרִים אוֹתוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ עַל הַפָּנָס הַקִּדְמִי וּכְשֶׁבָּאנוּ לְרָמַת גַּן הַגְמַל־שְׁלֹמֹה עָמַד עַל הַפָּנָס יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.
[פרק 8]
א. בַּיָּמִים הָהֵם עוֹד לֹא דִּבְּרוּ בְּטֵלֵפוֹנִים שֶׁלֹא הָיוּ קְשׁוּרִים בְּחוּט וְהַחוּטִים חִבְּרוּ בֵּין הַמְדַבְּרִים אַף שֶׁהָיוּ מִתַּחַת לִפְנֵי הָאֲדָמָה. הַשְׁפוֹפָרוֹת הָיוּ גְדוֹלוֹת יוֹתֵר וְלִפְעָמִים נִדְמוּ לְקַעֲרוֹת מָרָק. רוּחוֹת נָשְׁבוּ מִכָּל כִּוּוּנֵי הַשָּׁמַיִם וְהָיוּ אוֹתוֹת כְּגוֹן שֶׁהַיָּרֵחַ עָמַד.
עוֹד לֹא יָדַעְנוּ אֶת אֲשֶׁר הַמִּלִּים אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא וּבְשֶׁל כָּךְ הָרְחוֹבוֹת נִשְׁטְפוּ אוֹר וְגַם מְתַקֵּן הָאוֹפַנַּיִם, הַהוֹמוֹסֶקְסוּאָל, יָרַשׁ אֶת הָאָרֶץ. יָכֹלְנוּ לְהַמְרִיא מִקַּרְשֵׁי הַבִּנְיָן שֶׁבַּמִּגְרָשִׁים הָרֵיקִים. לִפְנֵי הַסֶרֶט הָאָרֹךְ הִקְרִינוּ אֶת סִרְטֵי הַמִּיקִי מַאוּז וְהָרַדְיוֹ דִּבֵּר בְּאָדָם שֶׁשְׁמוֹ מֶגְסַיְסִי. אוּלַי הָיִינוּ עַל גַּבָּן שֶׁל צִפָּרֵי נוֹד גְדוֹלוֹת מִפְּנֵי שֶׁבָּתֵּי הַסֵּפֶר הִתְהַפְּכוּ.
ב. אוֹי! כְּשֶׁשַׁרְנוּ בַּבֹּקֶר אֲדוֹן עוֹלָם בְּפִנַּת הָרְחוֹבוֹת רַב־קוּק וְיַהֲלוֹם. בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא אָמַרְנוּ וְהַמּוֹרָה שׁוֹשַׁנָּה וַיְן, שֶׁהָיְתָה יְצִיר מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה אֵלֵינוּ אַחֲרֵי הַבְּרִיאָה, קָרְאָה אֶת הַשֵׁמוֹת שֵׁם שֵׁם וְכָל אֶחָד אָמַר נוֹכֵחַ.
לִפְעָמִים הָעֲנָנִים חָלְפוּ אֶל מוֹרַד הָרַב־קוּק וְהָלְאָה מִשָּׁם לְרָמַת יִצְחָק וְלִפְעָמִים, כְּמוֹ מַעֲנֶה לִתְפִלַּת אֲדוֹנְעוֹלָם, הַשְׁמֶשׁ עָלָה מִבֵּית־הַמִּשְׁטָרָה.
מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֹ אָדוֹן קְרִינִיצִי הִבִּיט בַּיְּלָדִים וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ שֶׁגַּם הוּא הָיָה יֶלֶד וְעַכְשָׁו עֵינָיו קְרוּיוֹת רוֹאוֹת.
מִכָּל הָעוֹלָם הֵבִיאוּ שְׁעוֹנִים לְפָלֶשְׁתִּינָה כְּדֵי לִפְתֹּר אֶת חִידַת הַזְמַן וּכְבָר הִתְחִילוּ לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּי קָפֶה אֲבָל אֲנַחְנוּ רַצְנוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּאִלּוּ אָצָה לָנוּ הַשָּׁעָה.
ג. אֲנִי זוֹכֵר דְּבָרִים כְּמוֹ דֶּלֶת הֲזָזָה וְאֶת הַשֶׁלֶג הַגָּדוֹל שֶׁל חֲמִשִּׁים. וְהָיָה אָדָם־גָּמָל בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית. מִין דִּינוֹזָאוּרוּס שֶׁהֵצִיץ מֵחַלּוֹנוֹת שְׁבוּרִים וְהֵטִיל כִּשּׁוּף.
וְרָאִינוּ לַמּוֹרָה שׁוֹשַׁנָּה אֶת הַתַּחְתּוֹנִים. הַקְשֶׁת בֶּעָנָן הֵעִיד שֶׁכָּל מִינֵי דְבָרִים נִתְרַחֲשׁוּ הֲרֵי גוֹרָל. אָכַלְנוּ אֶת הַמַּחְבָּרוֹת וּמַה שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ לָדַעַת בְּעַל פֶּה יָדַעְנוּ [הוֹ יָדַעְנוּ] מִן הַסוֹף לַהַתְחָלָה וְאֶת הַכַּוָּנוֹת הִפְרַחְנוּ כְּמוֹ עֲפִיפוֹנִים.
[פרק 10]
א. לִפְעָמִים הַשָּׁמַיִם נִפְרְשׂוּ כְּמוֹ הָיוּ בָּהֶם שִׁשִּׁים שְׁמָשׁוֹת.
זוֹ הָיְתָה שְׁנָתָהּ שֶׁל דִּינָה יִשָׂשׂכָר שֶׁמַּחְבְּרוֹת הָאַלְגֶּבְּרָה שֶׁלָּהּ דָּמוּ לְשָׂדוֹת חֲרוּשִׁים. אֵיךְ רָאִינוּ אֶת בֶּן־חוּר עַל מָסָךְ סִינֵמַסְקוֹפִּי וְהַכִּרְכָּרוֹת הָרוֹמִיּוֹת דָּהֲרוּ הַיְשֵׁר אֵלֵינוּ.
בְּתוֹךְ הָרַעַשׁ וְהַהֲמֻלָּה שֶׁל צַהֲלוֹת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת שַׂמְתְּ אֶת יַד שְׂמֹאל שֶׁלָּךְ עִם הַצְפָּרְנַיִם הַכְּסוּסוֹת וְטַבַּעַת הַזָּהָב שֶׁצוּרָתָהּ כִּדְמוּת הַלֵּב עַל מִסְעַד הַכִּסֵּא וַאֲנִי שַׂמְתִּי עָלֶיהָ יָד שֶׁאִם הָיְתָה שֶׁלִי לֹא יָדַעְתִּי זֹאת בְּשֶׁל גּדֶל הָרֶגַע בְּדִיּוּק כְּשֶׁגַּלְגַלֵי הַכִּרְכָּרוֹת סָבְבוּ אֵלּוּ בְּתוֹךְ אֵלּוּ וְחָרְתוּ חֲרִיצִים.
ב. אַחַר כָּךְ הָלַכְנוּ בְּמַעֲלֵה רְחוֹב בְּיַאלִיק מֵרָמָה וְעַד לְכֹפֶר הַיִּשּׁוּב, וְהַקְסֶם שֶׁל אוּלַם הַקוֹלְנוֹעַ נִתְחַלֵּף בִּקְסָמִים אֲחֵרִים.
רָאִינוּ בָּבוּאָה כְּפוּלָה שֶׁל שְׁנֵינוּ בְּחַלּוֹן הָרַאֲוָה שֶׁל מַכְשִׁירֵי כְּתִיבָה, משֶׁה אֵלִיָּהוּ. הַהִשְׁתַּקְפוּת נִכְפְּלָה בִּרְאִי אַחֵר, אוֹ הִשְׁתַּקְפוּת רְאִי, וְנִכְפְּלָה שֵׁנִית. רוּחַ גָּדוֹל סִחְרֵר שִׁלְטֵי חוּצוֹת וּכְשֶׁבָּא הַגֶשֶׁם נִכְנַסְנוּ לַחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל קֻפַּת־חוֹלִים וְרָאִינוּ מִשָּׁם אֶת הָאֵשׁ שֶׁנִּצְתָה בַּשָּׁמַיִם.
[וּמַה שֶּׁהִבְטַחְנוּ אָז, כְּשֶׁהַגֶשֶׁם עָלָה מִן הָאֲדָמָה וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ, אַתְּ בְּוַדַּאי זוֹכֶרֶת גַּם עַכְשָׁו, בְּרָמַת הַשָּׁרוֹן, חֲצִי מֵאָה מְאֻחָר יוֹתֵר, אֵצֶל בַּעֲלֵךְ שֶׁמְּשַׂרְטֵט עַל הַנְיָר עַמּוּדֵי חַשְׁמַל, וַאֲנַחְנוּ הֶעֱמַדְנוּ אוֹתָם כְּבָר אָז, לְכָל אָרְכּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם]
ג. בַּשָּׁנָה הַהִיא גַם שַׁרְנוּ אֶת הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל. לֹא יָדַעְנוּ מַה זֶה עַם חֵלֶכָה אֲבָל רָאִינוּ אָדָם גָּבוֹהַ כָּל כָּךְ שֶׁצַוָּארוֹ נִכְסַף וּפָנָיו נִמְשְׁכוּ לְרֹחַב הַתִּקְרָה, נִסִּינוּ אֶת כֹּחֵנוּ בְּמִלִּים קָשׁוֹת כְּמוֹ פּוֹפּוֹקַתֶפֶּתֶל [וְלֹא יָדַעְנוּ שֶׁזֶּהוּ שְׁמוֹ שֶׁל הַר זָכָר וְהוּא שׁוֹמֵר עַל שְׁנַת הַיֹּפִי שֶׁל אֲהוּבָתוֹ שֶׁלְבוּשָׁה שִׂמְלָה שֶׁל שֶׁלֶג, הַר הַנְקֵבָה]. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְתָאֵר אָבִיב כָּזֶה? פַּרְפַּר גָּדוֹל כְּמוֹ סֵפֶר תַּלְמוּד עָמַד מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ.
[פרק 14]
א. בְּפֶסַח יָשַׁנּוּ עַל שֻׁלְחָנוֹת, בְּבֵית הַסֵּפֶר הָאֲרִ״י, וְגָנַבְנוּ לִנְחֶמְיָה אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם.
בַּבֹּקֶר נְחֶמְיָה הִסְתַּכֵּל עַל הַר מֵירוֹן וּמִן הַסְּתָם רָאָה אֶת הַחֹמֶר הַקַּדְמוֹן לִפְנֵי שֶׁהָיָה אוֹר וְלִפְנֵי שֶׁנִּקְווּ הַמַּיִם. לֹא הֶחְזַרְנוּ לוֹ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם מִפְּנֵי שֶׁעֲדָשָׁה אַחַת נָפְלָה מִן הַמִּסְגֶרֶת וְעַל כֵּן נְחֶמְיָה עָמַד, כְּמוֹ הַצִּפּוֹר הַזֹּאת שֶׁקְרוּיָה קִיוִי, בְּתֵל־חַי, לִפְנֵי הָאַרְיֵה הַשּׁוֹאֵג, וּבָכָה.
ב. אַחַר כָּךְ הָלַכְנוּ עַד לְנֶבִּי יוֹשַׁע וְרָאִינוּ מִשָּׁם אֶת הַחֶרְמוֹן וְאֶת הָאֲגַמִּים. [אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהָלַכְנוּ מִפְּנֵי הַמְּבוּכָה. כְּבָר לֹא הָיִינוּ קְטַנִּים וְעוֹד לֹא הָיִינוּ גְדוֹלִים וְהֵבֵאנוּ בֵּיצִים שְׁלוּקוֹת מִן הַבַּיִת.]
בָּעֶרֶב הַיְּלָדוֹת צָחֲקוּ לְעַצְמָן כְּאִלּוּ יָדְעוּ דְבַר מָה. צִפּוֹר [אוּלַי קָקָדוּ] קְרָא: אוּק, אוּק.
ג. רִצְפַּת הַשָּׁמַיִם נִגְלְתָה, וּכְאִלּוּ הַטַּבָּח הָאֱלֹהִי שָׁמַט מִתּוֹךְ אַלְפֵי הַמַּגָּשִׁים שֶׁהוּא נוֹשֵׂא גַּרְגְּרֵי זָהָב.
הָעוֹלָם נִדְמָה לִנְקֵבָה גְדוֹלָה אַלְכּוֹהוֹלִית, שֶׁלּוֹבֶשֶׁת שִׂמְלָה שְׁחֹרָה וְשָׂמָה עַל גּוּפָהּ אֶת כָּל הַתַּכְשִׁיטִים. אוֹ שֶׁהַדַּעַת יָצְאָה מִתּוֹךְ הַגֻּלְגֹּלֶת וְהִצִיגָה אֶת עַצְמָהּ בִּצְבָעִים כָּאֵלֶּה.
ד. בַּבֹּקֶר הָלַכְנוּ עַד לִקְצֵה הַצוּק וְעָמַדְנוּ שָׁם, אֲחוֹרֵינוּ אֶל הַתְּהוֹם. הָרוּחַ גָבַר, עֵצִים הִשְׁתַּחֲווּ לָאֲדָמָה. אַבְגַד פִישׁ בָּא לְפָנֵינוּ, וּכְמוֹ אוֹתוֹ נָבִיא שֶׁהִשְׁמִיד אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל, שַׁרְווּלָיו מְרַפְרְפִים, צָעַק:
בַּסַן!
בֶּרְקוֹבִיץ!
גּוּאֶטָה!
גְּרוֹס!
גּוֹרַלְנִיק!
וַיְס!
חֵפֶץ!
חֲכָמוֹב!
מַרְצִיאָנוֹ!
פַּפֶּרְנִיק!
קָדוֹשׁ!…
בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה בִּטְבֶרְיָה, en passant כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, רָאִינוּ סַפָּר. הוּא יָשַׁב עַל הַכִּסֵּא, לְבַדּוֹ, וּלְפָנָיו מַרְאָה גְדוֹלָה: אוֹחָנָה [אוֹ פַרְג׳וּן] מִתּוֹךְ אֵינְסְפוֹר אֶפְשָׁרֻיּוֹת.