מֹאזְנַיִם

איך שיר נולד (מחדש)? זיוה שמיר

לפעמים שיר נשכח או נידח מן הקלסיקה המודרנית נעשֶׂה לפתע לשיר פופולרי. לפעמים הוא אפילו זוכה לרנסנס רב-ממדים בעקבות ציטוטו בסרט, בהצגה, בתוכנית טלוויזיה או בערוץ אחר מערוציה של "תרבות ההמונים". כך, למשל, זכה שירו של ו"ה אודן (Auden) "בלוז הלוויה" (Funeral Blues) לפופולריות עצומה לאחר ביצועו על-ידי השחקן הסקוטי ג'ון האנה בסרט עטור הפרסים "ארבע חתונות ולוויה אחת" (1994). השיר הפך לאחד המפורסמים והמצוטטים ביותר בתרבות המערב, ובזכותו הייתה לשירת אודן עֶדנה. בערוב יומו הוא זכה לראות איך מהדורות שיריו אוזלות במהירות, בעוד קודם לכן העלו ספריו אבק על המדף:

ו"ה אודן / בְּלוּז הַלְוָיָה
מאנגלית: זיוה שמיר

אֶת כָּל קַוֵּי הַטֶּלֶפוֹן נַתְּקוּ, כָּל הַשְּׁעוֹנִים,
עֶצֶם זִרְקוּ לַכֶּלֶב לְבַל יִנְבַּח,
הָבִיאוּ הָאֲרוֹן עִם כָּל הַמְקוֹנְנִים,
הַחְרִישׁוּ הַפְּסַנְתֵּר לְקוֹל תֻּפֵּי הַפַּח.

תְּנוּ לָאֲוִירוֹנִים לִגְנֹחַ מֵעָלֵינוּ
לִרְשֹׁם עַל הַשָּׁמַיִם: הוּא אֵינֶנּוּ,
סִרְטֵי אָבֵל כִּרְכוּ עַל צַוְּארוֹנֵי יוֹנָה,
כְּפָפוֹת שְׁחוֹרוֹת תְּנוּ לְשׁוֹטְרֵי תְּנוּעָה.

הָיָה הוּא בִּשְׁבִילִי אַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמַיִם,
מְנוּחַת שַׁבָּת וִימֵי עֲמַל כַּפַּיִם,
צָהֳרֵי יוֹמִי, לֵילִי, שִׁירִי, שִׂיחִי;
וּלְתֻמִּי חָשַׁבְתִּי: זֶה נִצְחִי.

כַּבּוּ הַכּוֹכָבִים. אִישׁ לֹא צָרִיךְ אוֹתָם;
אִרְזוּ אֶת הַלְּבָנָה, אוֹר הַחַמָּה יוּעַם;
שִׁפְכוּ אֶת מֵי הַיָּם, כִּרְתוּ עֲצֵי הַחֹרֶשׁ;
כִּי בְּחַיַּי הַכֹּל נֶעְקַר מִשֹּׁרֶשׁ.

גורל דומה עלה בגורל שירו של רוברט בראונינג "רבי בן עזרא" (1864)– מונולוג דרמטי פילוסופי ארוך, נחלתם של מְתי מעט, המושם בפיו של ר' אברהם אבן עזרא. ב-1980 חיבר ה"חיפושית" ג'ון לנון את שירו "Grow Old with Me", שכותרתו ופתיחתו מבוססות על שירו של בראונינג. כך זכה השיר הקלסיציסטי של בראונינג לפופולריות עצומה.
מעניין הוא התהליך הנפתל שהוביל לרנסנס של שיר ישן זה: יוקו אונו, אשתו של ג'ון לנון, כתבה ל"חיפושיות" את השיר "Let Me Count the Ways" שקיבל את השראתו משירתה של אליזבת בארט, רעייתו של בראונינג. דומה שיוקו אונו ראתה את עצמה ואת ג'ון לנון כאנשים יצירתיים שנקשרו זה לזה מתוך הערצה הדדית בדומה לזוג בראונינג-בארט שסיפור אהבתם יוצאת הדופן התפרסם בכל העולם. על רישומה של פרשת אהבתם של הזוג בראונינג-בארט על יצירת ביאליק סיפרתי בספרי "לנתיבה הנעלם".
ג'ון לנון ענה ליוקו אונו בשיר "הבה נזדקן יחדיו", ושני השירים – שלה ושלו – נכללו באלבום "חלב ודבש", שיצא ב-1984, לאחר מותו של לנון. אביא כאן בתרגום ראשון לעברית בתים אחדים מהשיר הפילוסופי הארוך "רבי בן עזרא".*

רבי בן עזרא / רוברט בראונינג
מאנגלית: זיוה שמיר

בּוֹא נִזְדַּקֵּן יַחְדָּו,
עוֹד לֹא שָׂבַעְנוּ רַב,
יְמֵי הַסּוֹף הֵם הַעִלָּה לַיְצִירָה.
בְּיַד אֵל עֲתִידוֹת:
"תָּמִים בְּרָאתִיךָ. הַיַּלְדוּת
רַק צֶלַע הִיא. הַבֵּט-נָא בַּמִּכְלוֹל וְאַל תִּירָא!" [….]

רוֹעֵי הָרוּחַ שֶׁבְּלִי סוֹף
רִגְעֵי שִׁמְחָה יַרְבּוּ אֱסֹף
כָּל יְמֵיהֶם אַךְ רַהַב וְאִוֶּלֶת.
גַּם הַחוֹגֵג יִפְרֹשׁ
כְּתֹם חַיֵּי אֱנוֹשׁ
הֲיֵשׁ לְשׁוֹר אָבוּס בָּהִסּוּסִים תּוֹעֶלֶת?
בְּגִיל נַטֶּה שִׁכְמֵנוּ
לָאָב נוֹתֵן לַחְמֵנוּ,
לֹא יְפַתּוּנוּ כַּוָּנִים שֶׁל הֶבֶל וְכָזָב.
נִיצוֹץ יֵעוֹר בַּדָּם,
בְּחֶסֶד אֵל שַׁדַּי,
שֶׁשֶּׁבֶט לֹא יַחְסֹךְ מִמֶּנּוּ, עֲבָדָיו. […]

שִׁבְחֵי הָאֵל מָנִיתִי
כָּל מַעֲשָׂיו רָאִיתִי
יָדַעְתִּי כֹּחַ וְאֵדַע גַּם אַהֲבָה.
שְׁלֵמִים מִפְעֲלוֹתֶיךָ
עַל בְּרִיאָתִי אוֹדֶךָ
הַשְׁלֵם אֶת הַמְּלָאכָה וְצֹק בִּי אֹמֶן וְתִקְוָה. […]

חָלַף זְמַן. אֲנֹכִי
מַאֲזַן חַיַּי אָכִין;
אַשְׁלִיךְ הָאֵפֶר. הַזָּהָב אוֹתִיר:
וּבְמוֹ יָדַי אֶשְׁקֹל,
הַטּוֹב, הָרַע – הַכֹּל,
חָכְמַת חַיִּים שֶׁזִּקְנָתִי תָּאִיר.

רְאֵה: בַּעֲרֹב הַיּוֹם
הֵן בָּאָה עֵת לַחְתֹּם
וּלְהַפְרִיד הַסְּחִי מִן הֶעָרֵב.
וְלַחַשׁ בָּא מִיָּם:
"אֶת זֶה הוֹסֵף-נָא גַּם.
בְּחַן אֶת עֶרְכּוֹ. מוֹת יוֹם נוֹסָף קָרֵב".

*32 בתיו בתרגום ראשון לעברית מצויים באתר https://www.zivashamir.com/ בקטגוריה "תרגומים".

גם לשיריו של ויליאם קרלוס ויליאמס (1883–1963) הייתה עֶדנה לאחר שצוטטו באופן אינטנסיבי בסרט הלא-שגרתי "פטרסון" (2016) המגולל את סיפור חייו של נהג אוטובוס אמריקני חובב שירה שמגלה שגם הוא יכול להיות משורר. בעקבות הסרט גילו רבים את כוחה התרפויטי של השירה, וחזרו אל שירתו ה"יומיומית" וה"פשוטה" של הרופא-המשורר האמריקני ששירתו נכתבה במקצביה של לשון הדיבור וזרמה כזרום התודעה (ויליאם קרלוס ויליאמס השפיע על אלן גינסברג, מחבר הפואמה הארוכה "קדיש" שנכתבה אחרי מות אמו, ובעקיפין – גם על נתן זך שתרגם את הפואמה של גינסברג לעברית). לקראת סוף הסרט, הנהג בעל הנפש הפיוטית פוגש בתייר יפני שהגיע עד העיירה הנידחת פטרסון בניו-ג'רזי בעקבות שירתו של ויליאם קרלוס ויליאמס (שהתגורר בעיר אפורה זו בעבר, וכמוהו גם בוב דילן). שירה גדולה, רומז הסרט, אינה נכתבת בהכרח בעיר גדולה עם מרכז תרבותי גדול. שירה היא עניין אישי שנוצר בד' אמות, אך היא יכולה לגרום לקוראיה לצאת מד' אמותיהם ולהקיף את העולם כדי למצוא את שאהבה נפשם.
ובשירה העברית? האם קרה ששיר "קלאסי" של יל"ג, של ביאליק או של טשרניחובסקי התעורר מרבצו וקם לתחייה לאחר שהזכירוהו וציטטו ממנו בתקשורת ההמונים? אשמח לשמוע על כל מקרה כזה שעולה בדעתם של הקוראים.